האם חוויות של ההורים יכולות להשפיע על השינה של ילדיהם? הלינה המשותפת שהייתה נהוגה בקיבוצים היוותה כר מצויין לחקור השפעות בין-דוריות כאלו בנושאי שינה.
במחקר שנערך על ידי עידית הירש במסגרת החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ' רות שרבני ופרופ' אבי שדה מאוניברסיטת תל אביב, בחנו תפישות בנוגע לשינה של ילדים, לשיטות הרגעה ולדפוסי התקשרות בקרב יוצאי הלינה המשותפת בקיבוצים בהשוואה להורים שגדלו בעיר. סהכ השתתפו 129 אמהות ו-130 אבות ,כרבע מהם יוצאי לינה משותפת, הורים לתינוקות בני חצי שנה עד שנתיים.
התברר כי יש קשר בין קשיי הירדמות של התינוקות לבין ספקות של ההורים בכשירותם, נטייתם לחרדות בנוגע לתינוק ותפישותיהם בנוגע להצבת גבולות. ליוצאי הלינה המשותפת היו ספקות רבים יותר בכשירותם להורות והם התקשו יותר להציב גבולות. בין השאר, סידורי השינה אצלם שונים - ילדיהם ישנים יותר במיטת ההורים ומורגלים פחות להירדם לבדם. החוקרים מציינים כי ייתכן שמדובר במנגנון פיצוי של יוצאי הלינה המשותפת על המרחק מהוריהם בילדותם.
המחקר התפרסם לאחרונה בירחון מדעי יוקרתי (Journal of Infant Mental Health) ומהווה תמיכה משמעותית לקו החשיבה והטיפולי הקליניים אשר רואים חשיבות רבה בחוויותיו של ההורה, רגשותיו ועמדותיו. כך שההורה, על עולמו הפנימי העשיר והמגוון, משפיע באופן באופן ישיר על דפוסים של ילדיהם (אפילו על שעות שינה ומספר יקיצות ליליות). ההשלכות הקליניות והמעשיות של קו מחשבה זה, הוא שניתן ואף רצוי לעבוד באופן פרטני עם ההורה (ללא נוכחות הילד) ובדרך זו להגיע להבנות ולשינויים בדפוסי ההורות ובהתנהגות הילדים.
פסיכולוגית קלינית
